<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרפ"ב</h1>
<h2>דף מו.</h2>
ה"ג פר"ח דאמ' רב יהודה וה"פ דאמ' רב יהודה ראהו שהטמין אלמ' הטמנה מוכחא עליה דאינו נאמן. ובלא נטלתי בכל ענין. אבל בדרב יהוד' איכא לאיפלוגי בין בעל הבית העשוי למכור לשאינו עשוי למכור וכל הני דאמרי' לעיל. אבל במתני' קא טעין לא נטלתי בכל ענינין משתבע ושקיל דכל האומ' לא נטלתי כאומ' לא לקחתי דמי. ובדין הוא דהוצרך ליה לתלמודא למימ' לגופיה אמ' רב יהודה ועלה הוה מפרש ולא אמרן. אבל יש שהתלמוד מקצר ועולה בלא גופה. ודוק ותשכח. ותו גרסי' בפרח ובשערים דרב האיי בשער אמ' בשערי השבועות השנויין גבי כולהו לא אמרן אלא בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר אבל דברים העשויין להשאיל ולהשכיר אינו נאמן. ואע"פ שפי' דברים העשויין להשאיל ולהשכיר (בעין) [כעין] הני דלעיל. ואומ' שהגאון פסק כן. אינו נראה כלל. וק"ל בגוה טובא. חדא דלא הוה ליה למימ' ובכולהו לא אמרן אלא הוי ליה למימ' ולא אמרן אלא בדברים העשויין כו'. אלא מדקאמ' תלמודא ובכולהו לא אמרן אלא בדברים העשויין כו' ש"מ דלאו שיטה דלעיל היא. דשיטה דלעיל אאינו נאמן קיימ' לן ובכולהו אנאמן קאי. וה"פ ובכולהו לא אמרן דנאמן לוקח אלא בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר אבל בדברי' שעשויין להשאיל ולהשכיר אינו נאמן הלוקח אפי' איכא כולהו לטיבותא. ואפי' אומ' גנובים. והשתא אתי טעמ' שפיר דגודרות אין להן חזקה. בין אומ' שאולים בין גנובים. דברים העשויין להשאיל ולהשכיר הן ובדברי' העשויין להשאיל ולהשכיר ואפי' אומ' גנובים ואפי' כולהו לטיבותא דלוקח אין הלוקח נאמן. ועוד לפר"ח מה שלח רב הונא בר חנינא דע"כ לא אדרב יהודה קאי דהא לא אמרי' אמ' רב יהודה בר חנינא כך היה לו לשלוח דברים שאין בעל עשוי למכור ואין דרכו להטמין ואין דרך להטמינו וזה אומ' שאולין ולא גנובין ודרכו להשאיל ולהשכיר ואומ' לקוחין הן בידי נאמן. ועוד בשילהי המקבל גבי הנהו עיזי משני התם לא עבידי לאושולי דהא לא מסירי לרועה הוה ליה לשנויי טובא. ועוד ההיא דרבא דאפיק מיתמי זוזא דסרבלא בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר אדרבה קמייתא הוה ליה למינקט כדאמ' רב יהוד' והכי הוה ליה למימ' רבא אפיק זוזא דסרבלא בראוהו שהטמין כדאמ' רב יהוד' בראוהו שהטמין ואינך פי' הוא. אלא עיקר מילתא דברים העשויין להשאיל ולהשכיר לית דין ולית דיין ואם אמ' לקוחין בידי אינו נאמן ואפי' לא ראוהו שהטמין ואפי' בעל הבית העשוי למכור. ואפי' בדברים שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר התם אמ' (אי) דבעינן ראוהו שהטמין ואין עשוי להטמין ואין עשוי למכור. ומה שפר"ח הגאון פי' כדבריו ליתה דבשער השבועות כדפרי'. ובשער מ' פירשתי לשונות והאחד איננו. וגירסת רבינו אינה ופירכא היא. ואף לפי דבריו מה הוצרך (לספוק) [לפסוק] ספרים אינן להשאיל ולהשכיר עד (עומד) [עמוד] כהן לאורים ותומים לא יבא דין זה ליד איש שיהו העדים רואים שיטמין ובעל הבית שאין עשוי למכור וזה אין דרכו להטמין והן אין דרכן להטמין וזה אומ' שאולין ולא גנובין. אף לפי דבריי אני פוסק שכל דבר עשוי להשאיל ולהשכיר לפי ראות הדיינין ואהבת איש את רעהו לפי מנהג המקום. דאמרי' בב"מ פ' המקבל גבי סכינא דאשכבתא (ואביי) [לאביי] עשויי לפי סברתו לרבא אין עשוי לפי סברתו כיון דמיפגמי. וגבי ספרא דאגדתא היה יודע שהיה רגיל להשאיל זה לאביהם של אלו. והמכיר כליו וספריו דאמרי' בהגוזל בתרא דיודעין הן דאין דרכו להשאיל מזה ומזה. ותו לא מידי.
